כיצד מאבקי המדיניות נגד טרנס מתרחבים להתקפה רחבה יותר על אוטונומיה גופנית

המאבק סביב זכויות טרנס, לפי טור פרשנות עדכני ב-להטב"ק Nation, כבר אינו מתנהל רק על טרנס אנשים. הוא עוסק גם בשאלה מי זוכה לשלוט בגופים, בביטוי מגדרי ובגישה להגנות משפטיות ותיקות.

המאמר טוען כי הרטוריקה האנטי-טרנסית הוצגה לעיתים קרובות בשפה רכה יותר — דאגות לגבי מדע, זכויות נשים או ילדים — בעוד שהיא מסתירה דחיפה רחבה יותר להרחבת כוח המדינה. לדבריו, הדפוס הזה נעשה כעת קשה יותר להסתרה, כשסדרת החלטות משפטיות ומאמצי מדיניות משפיעים לא רק על טרנס אנשים, אלא גם על נשים וקבוצות אחרות.

במהלך כהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ, לטענת הטור, ההתקפות הגיעו בעוצמה ולא באמצעות לחץ שקט. הוא מצביע על United States v. Skrmetti, שאיים על טיפול מאשש מגדר; על Chiles v. Salazar, שפתח מחדש את הדרך לשגשוג טיפול ההמרה; ועל West Virginia v. B.P.J., שאיפשר אפליה לפי Title IX נגד נערות טרנס בספורט.

המאמר מתאר את פסיקת B.P.J. כנקודת מפנה. הוא אומר שרוב המדינות שהיו צפויות להעביר איסורי ספורט או איסורי טיפול מאשש מגדר כבר עשו זאת, מה שמשאיר מאמצים עתידיים תלויים בפעולה פדרלית שסיכוייה קלושים או, במקרים מסוימים, ביוזמות להצבעה. עם צמצום הערוצים הללו, הטור אומר שהארגונים שמאחורי התנועה האנטי-טרנסית החלו לחפש את הצעד הבא.

הוא מזכיר את קרן Heritage, שכתבה את Project 2025, ואומר כי 54% ממנו, לפי ההערכה, כבר יושמו בתוך פחות משנתיים לתוך כהונתו השנייה של טראמפ. הוא גם מציין שכמה מכותבי המסמך מחזיקים כעת בתפקידים בולטים בבית הלבן, כולל ראס ווט, שעומד בראש משרד הניהול והתקציב.

הטור מציין במיוחד את סקוט ינור, המתואר כחבר בולט בקרן Heritage, על שכתב על מדיניות ספורט בבתי ספר ובמכללות פחות משבוע לאחר פסיקת B.P.J.. המאמר אומר שהצעותיו לא נועדו למנוע מגע טרנס, אלא להסיר את ההגנות של Title IX שהבטיחו היצע שוויוני לנשים. הוא אומר שהוא טען שנשים אינן רוצות לעסוק בספורט תחרותי, וכי “תחומי העניין והנטיות הממוצעים של נשים” יתאימו יותר ל“מעודדות, ריקוד, יוגה, מועדוני טיולים”, בין פעילויות אחרות.

מכאן המאמר מרחיב את הנקודה. הוא אומר שאותם טיעונים הופיעו בעבר במאבקים על זכות הבחירה, ושמה שמותקף כעת אינו רק הגנה על להטב"ק, אלא גם ערבויות משפטיות נגד אפליה על בסיס מין שנבנו במשך עשרות שנים. המאמר טוען שהתנועה הנוכחית מבקשת להשיב אפליה על בסיס מין בכל החזיתות, תוך פיקוח על נשים שאינן תואמות את הרעיונות הימניים לגבי נשיות.

הטור גם אומר שפיקוח על שירותים ומתקני שירותים וכללים סביב ביטוי מגדרי הם חלק מאותו פרויקט. הוא טוען שהקמפיין האנטי-טרנסי שימש ככיסוי למאמץ להגדיר מחדש נשים בדימוי צר ופטריארכלי ולחליש את ההגנות המשפטיות שעומדות בדרך.

בנוגע לטיפול מאשש מגדר, המאמר אומר שהשאלה המרכזית מעולם לא הייתה האם ילדים טרנס עשויים לשנות את דעתם בעתיד. במקום זאת, הוא מציג את המחלוקת כמבחן לשאלה מה המדינה יכולה למנוע מאדם לעשות עם גופו שלו. הוא מוסיף כי טיעון מרכזי בעד הטיפול — שלילת הורמונים וטיפול מקבוצה אחת של מין אחד בעוד שמציעים אותם לאחרת היא אפליה — נדחה בידי בית המשפט העליון.

המאמר מזהיר כי תקדים זה עלול להקל על איסור סוגי טיפול אחרים לקבוצה אחת ולא לאחרת. הוא גם טוען באופן דומה שאיסורי ספורט ושירותים מעולם לא עסקו באמת בהוצאת טרנס אנשים, שאותם הוא מכנה מיעוט זעיר, אלא בביסוס הרשאה חוקית להוציא חלק מהנשים ולהרחיב אפליה על בסיס מין עוד יותר.

בסופו של דבר, הטור מציג את הרגע הנוכחי כהזדמנות פוליטית. הוא אומר שככל שאנשים כמו ינור חושפים בגלוי יותר את מטרותיהם, כך ייתכן שיהיה קל יותר לבנות קואליציה רחבה יותר נגדם. המאמר טוען שאם אפשר יהיה כעת לאחד אנשים להתנגד למגבלות על זכויות נשים וביטוי מגדרי, הדבר עשוי גם לחזק את ההתנגדות להתקפות אנטי-טרנסיות באופן כללי יותר.

הוא מסכם כי קואליציה כלל-ארצית עשויה לעצב את הבחירות של 2026 ו-2028, בעוד שכישלון להתאחד כעת ייתן לכוחות אנטי-טרנס ואנטי-שוויון מרחב רב יותר לקדם חזון פטריארכלי של אמריקה על בסיס לאומנות נוצרית לבנה.

זהו טור פרשנות והוא מציג את טענת המחבר על המשמעות הפוליטית של צעדים אנטי-טרנסיים מהעת האחרונה בארצות הברית.