הספרינטר האיטלקי יליד טקסס זינק מאנונימיות ליורש של בולט

טוקיו (AP) — ריצת 100 המטרים באולימפיאדה היא המקצה שהופך ספרינטרים למלכים: ג'סי אוונס, קרל לואיס, יוסיין בולט.

באחד הלילות החריגים ביותר שהספורט הזה ידע אי פעם, האוהדים, המומחים ואפילו הרצים עצמם נזקקו לכרטיס הרכב.

המרוץ שהגדיר זה זמן רב את המלוכה האולימפית הלך לאיטלקי יליד טקסס שלא שבר את מחסום 10 השניות עד השנה. הוא בן 26, שהימים הטובים ביותר שלו עד אז הגיעו בקפיצה לרוחק. הוא אדם שאפילו הרץ במסלול הסמוך לא באמת הכיר.

באולימפיאדת טוקיו, מרסל יעקובס הוא האיש המהיר בעולם.

"אני חושב שאני צריך ארבע או חמש שנים כדי להבין ולהפנים מה קורה," אמר יעקובס.

האיטלקי חצה את הקו בזמן של 9.8 שניות ביום ראשון בלילה כדי לזכות במדליה הראשונה אי פעם של המדינה ב-100 מטר, מדינה הידועה הרבה יותר בהישגיה בכדורגל. פייטרו מניאה זכה ב-200 מטר באולימפיאדת 1980 במוסקבה, וליביו ברוטי ניצח במקצה הזה במשחקי 1960 ברומא.

גם בתחרות ללא פייבוריטים ברורים — האמריקאי רוני בייקר היה מועמד וסו בינגטיאן מסין רץ 9.83 מפתיעים בחצי הגמר — יעקובס הגיע משום מקום.

הוא הקדים את פרד קרלי האמריקאי, רץ 400 מטר שירד למרחק קצר יותר כי ראה סיכוי למדליה, ואת אנדרה דה גראס מקנדה, שמוסיף עוד מדליית ארד ב-100 מטר לזו שזכה בה בריו.

[gallery ids="588,583"]

קרלי סיים שני ב-9.84, ודה גראס היה אחריו עם 9.89.

"אני באמת לא יודע עליו כלום," אמר קרלי על זוכה הזהב החדש. "הוא עשה עבודה פנטסטית."

המסלול של יעקובס נעשה ברור הרבה יותר גם בגלל מי שלא היה במרוץ. אלוף העולם המכהן, כריסטיאן קולמן, מרצה השעיה בשל החמצת בדיקות סמים. המוביל העולמי ב-2021 והפייבוריט לזהב, טרייבון ברומל, לא הצליח לצאת מחצי הגמר.

בולט, ששלט באולימפיאדה ובכל זירת ספרינט אחרת מאז 2008, פרש.

הוא היה הימור בטוח בכל תשעת מקצי הספרינט האולימפיים שבהם השתתף מאז משחקי בייג'ינג — רצף של דומיננטיות שעיצב מחדש את האתלטיקה, אך גם הותיר חלל עצום בספורט כשסיים את הקריירה.

"הוא שינה את האתלטיקה לנצח," אמר יעקובס. "אני זה שזכה באולימפיאדה אחריו. זה בלתי ייאמן. אבל לערוך השוואות, אני לא חושב שזה הזמן עכשיו."

שיא העולם של בולט הוא 9.58.

לפני יום ראשון, שיאו האישי של יעקובס היה 9.95.

"כלומר, 9.8 מהבחור האיטלקי?" אמר דה גראס. "לא ציפיתי לזה. חשבתי שהתחרות העיקרית שלי תהיה מול האמריקאים."

לא. האיטלקים.

[gallery ids="585,586,587"]

אולי האדם היחיד באצטדיון שבאמת הכיר את האלוף החדש היה האיש שחיבק אותו אחרי שחצה את קו הסיום. זה היה ג'אנמרקו טאמברי, הקופץ לגובה האיטלקי שחלק את הזהב עם מוּטאז עיסא ברשאם מקטאר.

טאמברי וברשאם סיימו את ערב הקפיצות שלהם בשוויון מוחלט — תוצאה נדירה שנראתה בדרכה למקצה הכרעה שיקבע זהב וארד. אבל אחרי שהתייעצו עם פקיד שאמר להם ששתי מדליות זהב אפשריות, ברשאם -- אלוף העולם פעמיים שזכה בכסף בריו ובארד בלונדון - הסכים לקרוא לזה תיקו במקום הראשון.

השתוללות החלה.

ברשאם רץ לעבר היציעים כדי לחגוג. טאמברי כיסה את פניו בידיו והתגלגל על הקרקע. "הייתי באקסטזה," הוא אמר. היה ברור שהוא חיפש מישהו לחבק.

הוא מצא בדיוק את האדם הנכון כמה דקות לאחר מכן כשיעקובס חצה ראשון את הקו. טאמברי זינק לזרועותיו של הספרינטר רחב החזה וליפף את זרועו סביב ראשו הקירח של יעקובס.

"הלב שלי התפוצץ," אמר טאמברי.

רק לילה קודם לכן, הם ישבו בחדר הקטן של יעקובס בכפר האולימפי ושיחקו במשחקי וידאו.

"ואנחנו אמרנו, 'אתה יכול לדמיין אם ננצח?"" אמר יעקובס. "(אמרנו) 'לא, לא, לא. זה בלתי אפשרי. אל תחשוב על זה.'"

זמן קצר לאחר ששתי מדליות הזהב הובטחו, ראש ממשלת איטליה, מריו דראגי, אמר את המובן מאליו — "אתם מכבדים את איטליה," אמר — והודיע שיזמין את האתלטים למשרדו, ארמון קיג'י, כשישובו הביתה.

שלהם היה אחד מרגעים רבים ויפים ביום השלישי החריג במיוחד של תחרות האתלטיקה האולימפית. רגע בולט נוסף הגיע מהפלת שיא עולם בן 26 שנים בקפיצה משולשת על ידי יולימר רוחס מוונצואלה. המידה החדשה שלה היא 51 רגל ו-5 אינץ' (15.67 מטר).

וינייטות אחרות לא כללו מדליות.

לוקה קוזאק נתקעה באחד המחסומים והביטה מעבר לשלושה מסלולים כדי לראות שהמתחרה הג'מייקנית, יאניק תומפסון, סבלה מאותו גורל. קוזאק עזרה לה לקום על רגליה.

מאוחר יותר, בחצי גמר ה-800 מטר לגברים, האמריקאי ישעיה ג'ואט הסתבך עם ניג'ל עמוס מבוטסואנה, והשניים נפלו לקרקע. הם עזרו זה לזה לקום ורצו לאט יחד לעבר קו הסיום.

"אני לא רוצה שום דם רע, כי זה מה שגיבורים עושים -- הם מראים את האנושיות שלהם דרך מי שהם ומראים שהם אנשים טובים," אמר ג'ואט.

מדליית הזהב האחרת של היום הלכה לגונג ליג'או מסין, שניצחה את רבין סונדרס האמריקאית.

סונדרס, שהיא שחורה והומוסקסואלית, עונדת מסכת "הענק הירוק" כשהיא מתחרה, סיימה את טקס המדליות כשהרימה את זרועותיה מעל ראשה ועיצבה "X" עם פרקי ידיה.

"זה המפגש של המקום שבו כל האנשים המדוכאים נפגשים," היא הסבירה.

הכול זכור היטב.

ואז הגיע האיש שכמעט איש לא הכיר.

למרות שהריצה נערכה מול אצטדיון כמעט ריק, אפשר היה כמעט לשמוע את ה"מי?" הקולקטיבי מהדהד בין המושבים. מכל המקומות, זאת אומרת, למעט המשלחת האיטלקית.

שעה טובה אחרי הניצחון, כמה מאותם עיתונאים ומאמנים היו על המסלול וצילמו עם גיבורי הקפיצה לגובה והספרינט החדשים של מדינתם. דגל איטליה, ירוק, לבן ואדום, הונח על כתפיהם והם עדיין התחבקו — לעזאזל עם פרוטוקולי הקורונה.

ערב לא פשוט כלל ליעקובס, שנולד באל פאסו – בנו של אב אמריקאי ואם איטלקייה. ההורים נפרדו כשיעקובס היה בן 6 חודשים והוא עבר לאיטליה ומעולם לא הכיר את אביו.

הם חידשו את הקשר בערך לפני שנה בטלפון, כשהספרינטר ניסה ללמוד על שורשיו.

כעת העולם לומד עליו.

"החלום שלי היה להגיע לכאן ולרוץ בגמר," אמר יעקובס. "ורצנו בגמר. וניצחנו בגמר. זה מדהים. אין לי מילים לתאר את הרגע הזה."